למה המרחק ביניכם הוא לפעמים הצעד הראשון לקרבה

כשזוגות מגיעים לקליניקה שלי במודיעין, הם לעיתים מתארים את אותה תחושה: "אנחנו חיים ביחד, אבל מרגיש כאילו אנחנו זרים". לפעמים זה מתבטא במריבות על כלים בכיור, ולפעמים בשתיקה כבדה שממלאת את הבית. אבל דבר אחד אני תמיד אומרת: המרחק הזה הוא לא סוף הסיפור - הוא סימן שהגיע הזמן לעבוד על הקשר.

בשנים האחרונות ראיתי מאות זוגות שחווים את אותו מעגל: שיחות שהופכות לרשימת מטלות, תחושה של "לא רואים אותי", ופחד להעלות נושאים כי "זה יגרום לריב". הריב על הכלים הוא לא על הכלים - הוא על "למה אני תמיד מרגיש לבד במטלות?" או "למה את לא שמה לב כשאני עייף?"

איך המרחק נראה ביום-יום?

• שיחות שהופכות לרשימת מטלות במקום שיתוף אמיתי.
• תחושה ש"הוא/היא כבר לא רואה אותי" - גם כשאתם יושבים באותו חדר.
• פחד להעלות נושאים כי "זה יגרום לריב".

מה אפשר לעשות כבר עכשיו?

• תרגיל 5 הדקות - כל אחד מקבל 5 דקות לדבר על משהו שחשוב לו, בלי שהשני מפריע. רק מקשיב. זה מלמד אתכם לחזור לשמוע זה את זה.
• זכרו רגע טוב - פעם בשבוע, ספרו זה לזה על זיכרון שמח מהזוגיות שלכם. זה מזכיר לכם למה התחלתם.
• הפסקת אש קטנה - כשמרגישים ריב מתקרב, קחו 10 דקות הפסקה. תנשמו, תשתו מים, תחזרו לדבר כשאתם רגועים יותר.

בטיפול אני מלמדת זוגות להשתמש ב"שפת הרגש" - במקום "אתה תמיד..." או "את אף פעם...", להתחיל ב"אני מרגיש... כש...". זה לא קסם, אבל זה משנה את כל הדינמיקה. אחרי כמה מפגשים, רוב הזוגות מגלים שהם לא באמת "זרים" - הם פשוט שכחו איך לדבר זה עם זה.

למה כדאי לבוא לטיפול זוגי לפני שהמצב נהיה קריטי?

כי ככל שמחכים יותר, הקירות נהיים גבוהים יותר. אבל כשמגיעים מוקדם - אפשר לבנות גשרים במקום להרוס אותם.

בטיפול זוגי אני משלבת כלים מגישות כמו EFT (טיפול ממוקד רגש) ו-CBT כדי לעזור לזוגות למצוא את הדרך חזרה זה לזה. זה לא על להיות "מושלמים" - זה על ללמוד להיות ביחד גם כשקשה.