כשהחרדה הופכת לחברה קבועה - איך לזהות ולטפל בזמן

במשך השנים שבהן אני מלווה מטופלים בקליניקה שלי במודיעין, גיליתי דפוס אחד שחוזר על עצמו כמעט בכל פגישה ראשונה: "אני לא יודע למה, אבל אני מרגיש כאילו משהו רע עומד לקרות כל הזמן". המשפט הזה, שנאמר בווריאציות שונות, הוא בדרך כלל הסימן הראשון לחרדה כרונית - זו שלא נעלמת אחרי בחינה או ראיון עבודה, אלא נשארת כמו רעש רקע תמידי.

איך החרדה נראית בחיים היומיומיים שלנו?

רבים מהמטופלים שלי מתארים תחושה של "כדור בגרון" לפני כל שיחת טלפון, או צורך לבדוק שלוש פעמים שהדלת נעולה לפני השינה. אצל הורים, זה יכול להתבטא בדאגה בלתי פוסקת לילדים - גם כשהם ישנים בשקט בחדר הסמוך. אצל סטודנטים, זה עלול להיות מחשבות חוזרות על "מה אם אכשל?" שמונעות מהם להתחיל לכתוב עבודה.

הגוף שלנו לא משקר: דופק מואץ, נשימה שטחית, שרירים מכווצים - אלה לא "רק בראש". אלה תגובות פיזיולוגיות אמיתיות למערכת עצבים שנכנסה למצב חירום כרוני. הבעיה היא שהמוח שלנו לא תמיד יודע להבדיל בין איום אמיתי (כמו רכב שמגיע במהירות) לבין איום מדומיין (כמו "מה יחשבו עליי במסיבה").

מתי כדאי לפנות לעזרה?

כשהחרדה מתחילה להפריע לתפקוד - כשאתם מוותרים על הזדמנויות, נמנעים ממקומות או אנשים, או מוצאים את עצמכם מתכננים כל צעד כדי להימנע מ"סכנה" - זה הזמן לעצור. אני תמיד אומרת למטופלים שלי: "חרדה היא כמו אזעקת אש. לפעמים היא מצילה חיים, אבל כשהיא מצפצפת כל הזמן - צריך לבדוק אם באמת יש שריפה".

מה אפשר לעשות כבר היום?

• תרגיל הנשימה 4-7-8 - שאיפה של 4 שניות דרך האף, החזקה של 7 שניות, נשיפה איטית של 8 שניות דרך הפה. עשו את זה שלוש פעמים כשאתם מרגישים את הדופק עולה.
• יומן חרדה - רשמו בדיוק מה קרה לפני שהתחושה עלתה. תוך שבוע-שבועיים תגלו דפוסים שיעזרו לכם לזהות טריגרים.
• הפחתת קפאין - כוס קפה אחת יותר מדי יכולה להפוך חרדה קלה להתקף מלא.

בקליניקה אני משלבת גישות כמו CBT (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי) עם עבודה על הקשר בין גוף לנפש. המטרה היא לא להיפטר מהחרדה לחלוטין - היא חלק מהמערכת ששומרת עלינו - אלא ללמד אותה להפסיק לצעוק כשאין סכנה אמיתית.